דולי פרטון חזרה לככב במצעדים, ועל הדרך להוציא אלבום חדש, עם שלל כוכבים אורחים. אני חייבת להודות שדי חששתי ממי שיוציא אלבום באותו שבוע שדולי מוציאה, אולי בגלל כל מסת הכוכבים האדירה שיש שם.
נתחיל בשיר הנושא. "Rockstar" הוא שיתוף פעולה ביחד עם ריצ'י סמבורה, הגיטריסט של בון ג'ובי, שיר שבו דולי מראה לעולם שהיא רוקסטארית אמיתית, למרות שהיא בכלל זמרת קאנטרי. ובסינגל המוביל "World On Fire", היא לא מפחדת להגיד את מה שהיא חושבת על העולם המודרני.
ונעבור לשיתופי הפעולה, החלק היותר מעניין באלבום, אם נהיה כנים. הראשון שביניהם הוא "Every Breath You Take" ביחד עם סטינג (ששר את השיר במקור כחלק מלהקת פוליס), ולאחר מכן "Open Arms" עם סטיב פרי (להקת Journey), "Magic Man", הסינגל השני מהאלבום, ביחד עם אן וילסון והארווד ליס), שמוכיח את הורסטליות של דולי.
רצף שיתופי הפעולה ממשיך, בעיקר גרסאות כיסוי לשירים מפעם, ג'ון פורגטי קופץ לביקור ב"Long As I Can See The Light", קיד רוק ב" Either On" וסטיבן טיילר (כן, ההוא מאירוסמית' שכולם חושבים שהוא נראה כמו ציון ברוך) ב"I Want You Back" (לא הקלאסיקה של חמישיית הג'קסונים).
לאחר דואט עם סטיבי ניקס, דולי עושה גרסת כיסוי ל"גשם סגול" האייקוני של פרינס, באורך של כמעט 8 דקות(!). היא אמנם לא פרינס, אבל יחסית לגרסאות אחרות-היא די סבבה.
פיטר פרמנטון, ג'ואן ג'ט (ההיא ששרה את "אני אוהב רוק אנד רול"), וזמר הקאנטרי האהוב עליי כריס סטייפלטון, מכינים את הקרקע לשני שיתופי פעולה נוספים, ובעיקר לשיתוף הפעולה שאני אישית חיכיתי לו יותר מכולם "Wrecking Ball" ביחד עם מיילי סיירוס. דולי היא הסנדקית של מיילי, אז יש סיבה לרעש מסביב. כשהן ביצעו לראשונה את הדואט בערב השנה החדשה של רשת NBC , הוא נהפך ללהיט ברשת, וגרם למיליונים לבכות (כולל אני). והרגש הטלוויזיוני החי עבר מצוין לגרסה המוקלטת והרשמית. בראבו דולי!
פינק וברנדי קרלייל ממשיכות עם האנרגיה הרוק אנד רול-ית שדולי שמה על עצמה להביא עם ביצוע שללא ספק יישאר בפלייליסט שלי גם בעוד מיליון שנים של "I CAN'T GET NO SATISFACTION" של הרולינג סטונס.
דולי מצאה גם את האמנים המקוריים של שירים מסוימים שעשתה להם את הגרסאות שלה (או חלקם, הסיבה בהמשך). את "Heart Of Glass" היא ביצעה עם דבי הארי ("בלונדי"), ואת "Don't The Sun Go Down On Me" עם אלטון ג'ון. את "What's Up" (אם אתם לא חושבים על הסרטון הזה של HEE MAN שר "היי-יאי-ייאי-יאה-יהא-יאה", אתם כנראה מפעם) היא ביצעה עם לינדה פרי, סולנית הלהקה שביצעה את השיר במקור, והגרסה הזאת נהפכה להצלחה.
לקראת סוף האלבום אנחנו מקבלים סולו חליל של ליזו (ואת ליזו עצמה) ל"Stairway To Heaven", את שריל קרואו ב"You're No Good" ואת פאט בנטר ב"Heartbreaker".
ולסיום סיומת, שלושה שירים אחרונים, שכל אחד מהם הוא מעניין ומחדש.
שיר מספר 21 הוא שילוב של "אנחנו האלופים" ו"We Will Rock You" של קווין, ומשמש כהמנון הרשמי של ערוץ NBC לאולימפיאדת 2024. את השת"פ הזה היא מבצעת עם רוג'ר טיילור ובראיין מיי, הלו הם האנשים שנותרו בחיים מ"קווין", והוא עושה כבוד ללהקה ולמשלחת האמריקאית לאולימפיאדה.
ולאחר מכן, איחוד חצי רשמי של הביטלס (שיצא בדיוק חודש וקצת לפני "השיר האחרון של הביטלס") קרה, כשפול מקרטני ורינגו סטאר התאחדו לעוד פעם אחת של "Let It Be", ביחד עם דולי. כיוון שהאלבום יצא אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ה"Let It Be" הזה הוא סוג של חידוש ל"לו יהי" (שבמקרה בעל אותו לחן!) שהיינו צריכים.
ולבסוף-"Free Bird", הגרסה הארוכה. (כמעט 11 דקות!).
לסיכום, דולי פרטון הוכיחה לכולם שהיא עדיין רלוונטית, חזקה במעמדה, ואמיצה, למרות ההשקפות של הדור הנוכחי על העולם, עליה, ועל המוזיקה שלה.
זמן אלבום: 141 דקות
זמין בכל רשתות הסטרימינג, על תקליטים, סי-די, וקסטות.
הערה: בגרסאות נוספות ניתן למצוא עוד ארבעה שירים, ביניהם דואט של "Jolene" עם מונסקין (זוכי אירוויזיון 2021).